מרק העוף מוזכר בהקשר בריאותי כבר במאה ה-12. הרמב"ם המליץ על מרק עוף במקרי התקררות, שיעול, צרעת, מיגרנה, עצירות ומרה שחורה. הרמב"ם ייחס תכונות נוספות למרק העוף בטיפול בחולשה, בשיתוק פלג גוף, בכאב מבצקות, בהפרעות בתפקוד המיני ואף באסתמה. גם בתלמוד הבבלי מסופר על מרק העוף של רבי אבא, אשר סגולות רבות לו. אותו רבי אבא נהג לשתות מרק זה מדי יום כתרופה. גם אבן סינא, רופא פרסי הידוע בספרו "הקנון של הרפואה" (בערבית في الطب), המליץ על טיפול בחולאים שונים באמצעות מרק עוף. בתרבות המערבית-מודרנית זכה מרק העוף לכינויים רבים המעידים על התכונות המיוחסות לו: "הפניצילין היהודי", "בובעמיצין" ו-"בובימיציטין". אבל יש גם בסיס עובדתי לפעילות מרק העוף, שמגיע ממספר רב של מחקרים רפואיים.
להמשך קריאה...