הכינה נחמה נחמדה מאוד כגיבורת ספר ילדים, אבל בחיים האמיתיים לא כדאי להכניס אותה הביתה. אז איך תמנעו מהילדים להידבק בכינים?

מתישהו גם לכם זה יקרה: ילדיכם יחזרו מהגן או מבית הספר כשראשם נגוע בכינים. לא נעים, אבל גם לא נורא, אפשר להתמודד עם הבעיה במהירות וביעילות.

ראשית כדאי לדעת: הכינה, טפיל באורך כ-2 מ"מ, חיה בשערות וניזונה מהדם שהיא מוצצת מהקרקפת. בשלב הראשון היא מטילה כעשר ביצים ביום, והגירוד מתחיל רק כחודשיים לאחר מכן. בכל אותו הזמן הכינים מסוגלות לעבור מראש לראש בעת מגע, כשהילדים משחקים יחד, מתחבקים או מקיימים מגע פיזי אחר. לרוב ההדבקה נעשית מראש לראש, שכן מחוץ לגוף האדם הכינים לא מצליחות לשרוד מעבר ליום-יומיים. לכן, הסיכוי להידבק באמצעות מגבות, בגדים, מצעים, כלי אמבטיה וחפצים אחרים נמוך משמעותית, אך קיים.

הגירוד האופייני המתלווה לנוכחות הכינים לא נובע מתגובה למציצת הדם מצד הכינה, כי אם להפרשות שהכינה מותירה על הקרקפת. אפשר להפחית משמעותית את סיכויי ההידבקות בכינים בכמה אמצעים: הקפדה על שיער אסוף (במקרה שהשיער ארוך), סירוק במסרק צפוף במשך חמש דקות ביום ושימוש בתכשירים המכילים שמנים טבעיים דוחי כינים (דוגמת שמש רוזמרין).

השמדת הכינים מתבצעת בכמה שלבים: ראשית יש להשמיד את הכינים בחומר קוטל כינים (המגיע כשמפו, ספריי או תמיסה). כעבור עשרה ימים יש לטפל בכינים שבוקעות מהביצים, ובסופו של דבר יש לנקוט אמצעי מניעה. אם יישארו על ראש ילדיכם ביצים, הן עתידות להפוך לכינים במוקדם או במאוחר, לכן חשוב להשמיד אותן בזמן. שימו לב שהכינים מפתחות עמידות עם הזמן, לכן מומלץ להחליף את התכשיר שהשתמשתם בו להרחקתן.

במקביל לטיפול בכינים יש לדאוג לסביבה סטרילית ולהחליף מגבות, מצעים וכו'. יש לכבס אותם ב-60 מעלות כדי לחטא אותם, או להשאיר אותם ללא שימוש במשך שלושה ימים עד שהכינים ימותו.

בכל מקרה, זכרו: כינים הן לא סוף העולם. אין צורך להיכנס להיסטריה, ובוודאי שלא לחפוף את ראש הילד בנפט, כפי שהיה נהוג בעבר. יש להתמודד עם הכינים בעקביות ובנחישות, עד להיעלמותן המלאה.

את האלרגיה אפשר לאבחן באופן פשוט למדי, כשבהמשך מתחלק הטיפול לשלושה מסלולים עיקריים: תרופתי, חיסוני או הימנעות מהגורם האלרגני

לכתבה הקודמת בנושא – (לא) נעים להכיר: רַגֶּשֶׁת

אבחון בעיית אלרגיה מורכב משני הליכים: בדיקות דם ובדיקות עוריות. התוצאות של שתיהן מסתכמות לתשובה הסופית.

הבדיקה העורית מתבצעת כך: הרופא מטפטף על זרוע המטופל טיפות של תמציות אלרגנים מוכרים. בהמשך הוא שורט קלות את האזור שעליו טופטף הנוזל, במטרה שהאלרגן יחדור אל מחזור הדם. לאחר 15 דקות אפשר לראות את התגובה. אם ישנה נפיחות בעור שמתחת או מסביב לטיפות האלרגן, מדובר ככל הנראה באלרגיה לאותו אלרגן.

בדיקות הדם, לעומת זאת, פשוטות יותר. בבדיקה נבדקת הימצאותם של נוגדנים מסוג lgE. אם נמצא נוגדן, בודקים לאיזה חומר הוא נקשר. אם הוא נקשר לחומר אלרגני, מדובר בהוכחה לאלרגיה כלפי אותו חומר.

נמצא שיש לי אלרגיה. איך מתקדמים מכאן? ישנן שלוש דרכים עיקריות לטיפול באלרגיה: תרופות נגד אלרגיה, חיסון נגד אלרגיה או פשוט הימנעות מהאלרגן. להלן נפרט לגבי כל אחת מהדרכים.

טיפול תרופתי – ניתן בעיקר כאשר אי אפשר להימנע מהאלרגן, למשל כשמדובר באבקת פרח הסמוך לבית המטופל או לקרדית האבק. הטיפול התרופתי מותאם לסוג הספציפי של האלרגיה, ומובן שגם לחומרתה. הוא יכול להיות מורכב מחומרים נוגדי גודש, מסטרואידים ומתרופות אנטיהיסטמיניות שמנטרלות את פעילות החומר היסטמין.

טיפול חיסוני – החיסון מטפל בשורש הבעיה ולא בתסמינים שלה. החיסון כולל חומר מזערי של החומר המעורר את התגובה האלרגית. הרופא מעלה בהדרגה, בטיפולים עוקבים, את מינון החומר, עד שגופו של המטופל מפתח עמידות לאותו חומר. לאחר שלב זה, הוא יוכל להיחשף אל החומר מבלי שגופו יפתח תגובה אלרגית.

הימנעות מהאלרגן – האופציה הפשוטה והעדיפה ביותר, אם היא אפשרית. אחרי זיהוי גורם האלרגיה, האדם נמנע ממנו ככל יכולתו. עם זאת, עדיין קיים חשש שהאדם ייחשף אליו ללא כוונה במהלך חייו, ואז התסמינים יופיעו במלואם.

עקיצות יתושים הן דבר לא נעים, ולעתים גם מסוכן. במצבים קיצוניים הן עלולות לגרום לתופעות אלרגיות ולדלקת קרום המוח. אז איך נרחיק את היתושים ונקדים תרופה למכה?

אנחנו גדולים מהם עשרות ומאות מונים, אבל לפעמים הם מסוגלים להוציא אותנו מדעתנו. היתושים, ליתר דיוק – היתושות, עלולות "להתלבש" עלינו לאורך זמן, למצוץ דם ולהשאיר עקבות לא נעימים. בדרך כלל נקבות היתושים ניזונות מפירות, אך בתקופת הרבייה הן זקוקות לחלבונים, ומקור החלבון הזמין ביותר נמצא בדם בני האדם. לעתים העקיצות מסתיימות בסתם מזכרות מגרדות ולא נעימות, אך לפעמים הן יוצרות תופעות אלרגיות או מחלות (מלריה, קדחת הנילוס המערבי, דלקת קרום המוח ועוד). אז איך נמנעים מהעקיצות? אספנו לכם כמה טיפים.

1. אין לכם רשתות בחלונות? רשתו את הבית, זה ימנע חדירת מזיקים נוספים מלבד יתושים. אם כבר יש לכם רשתות, ודאו שאין בהן חורים.

2. שימו לב לתנאים הסביבתיים. יתושים אוהבים חום ולחות, לכן יש להפעיל מאווררים או מזגנים. כמו כן יתושים נמשכים לאור, לכן מומלץ שלא להשאיר אור דולק במהלך הלילה. דבר שהיתושים לא אוהבים הוא שום. אם תאכלו שום בכמויות גבוהות, הזיעה שלכם תהיה מעורבת בחומרים המצויים בשום, מה שירחיק את היתושים, שמעדיפים ריחות אחרים, מסתבר.

3. מאכלים נוספים שעוזרים להרחיק יתושים: עמבה, חילבה, טחינה, צנוברים וגרעיני חמנייה.

4. השתמשו בתכשירים דוחי יתושים. השוק מלא במגוון תכשירים – נסו אותם עד שתמצאו את האפקטיווי ביותר שבהם. ככל שיהיה ריכוז החומר הפעיל בתכשיר שתבחרו גבוה יותר, כך הוא ייטיב לפעול.

5. שמנים מונעי עקיצות הם אופציה טובה, טבעית ויעילה. אפשר לטפטף אותם למכשיר אדים או למבער שמנים, וכמובן למרוח את איברי הגוף. השמנים המומלצים נגד עקיצות יתושים הם שמן לוונדר, שמן איקליפטוס, שמן ציטרונלה ושמן גרניום.

מחקר חדש מגלה נתון מעניין על מאפייני שפעת החזירים: שיעור ההידבקות בין בנות לבנות ובין בנים לבנים גבוה פי שלושה משיעור ההידבקות בין המינים

ב-1 בפברואר פורסם בכתב העת היוקרתי Proceedings of the National Academy of Sciences מחקר בריטי-אמריקאי בנושא ההידבקות בשפעת החזירים, שערך המרכז למחקרים רפואיים באימפריאל קולג' לונדון. המחקר חושף נתונים מעניינים על מאפייני מעבר הווירוס. המחקר, שהתמקד בשכבת הגיל הצעירה ונחשב לאחד המקיפים ביותר בנושא התפשטות מגפת השפעת בין ילדי בית ספר, כלל 370 תלמידים מ-295 בתי אב, הלומדים בבתי ספר יסודיים בפנסילווניה, ארה"ב. בתי הספר שנבדקו במחקר סגרו את שעריהם למשך 18 ימים, בעקבות התפרצות מקומית של שפעת החזירים והידבקות של 27% מהתלמידים.

במהלך המחקר מיפו החוקרים נתונים שונים שעזרו להם להבין את אופן העברת הווירוס על פי קרבה בין הילדים: סדר הישיבה בכיתות, זמני נסיעה באוטובוס, לוחות זמנים של שיעורים משותפים, תיעוד נוכחות בבית הספר, תיעוד של אחיות בית הספר ושאלונים שונים שחולקו על מנת להבין לעומק את שיעור העברת הווירוס בתנאי סביבה וקרבה שונים.

אחד הממצאים המפתיעים ביותר היה שיעור ההידבקות בין המינים: הסתבר כי שיעור ההידבקות בין בנים לבנים ובין בנות לבנות היה גבוה באופן משמעותי, פי שלושה, לעומת שיעור ההידבקות בין המינים. במילים אחרות, תלמידים ששהו בעיקר בסביבת בני מינם היו חשופים יותר לווירוס. עוד התגלה כי ישיבה ליד ילד חולה לא הגבירה באופן משמעותי את סיכויי הילד הבריא להידבק במחלה. עם זאת, השהייה בכיתה שיש בה ילד אחד או יותר החולים בשפעת הגבירה את סיכויי ההידבקות פי חמישה.

כעת מצפים בקהילה המדעית שנתוני המחקר החדש יסייעו בפיתוח מודלים מדויקים יותר מהקיימים היום, במטרה לעזור לגורמי רפואה לטפל במגפות השפעת באופן יעיל יותר. כך הם יוכלו להבין טוב יותר כיצד, היכן ומתי יש לסגור בית ספר או כיתות שלמות.

מחקר חדש מגלה כי מכשירי טלפון בעלי מסך מגע עלולים להעביר וירוסים וחיידקים בין המשתמשים

לפני שאתם מעבירים את מכשיר הטלפון שלכם מיד ליד כדי לתת לילדים לשחק במשחקים, להראות לחברים תמונות או להציג אפליקציות, כדאי שתחשבו פעמיים, בפרט אם מסך הטלפון הסלולרי שלכם הוא מסך מגע. שימוש קצר ופשוט שיעשו בטלפון עלול להותיר על המסך וירוסים וחיידקים. כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד, שגילה כי מכשירי טלפון בעלי מסך מגע מסוגלים לשאת שלל מחוללי מחלות.

על פי מחקרים קודמים ידוע כי טלפונים סלולרים נושאים בממוצע פי 18 חיידקים מאשר ידית הורדת המים בשירותי גברים סטנדרטיים. אולם המחקר החדש, שפורסם באחרונה במגזין Journal of Applied Microbiology, מעלה כי מסכי המגע של הטלפונים הסלולריים מהדור החדש בעייתיים אף יותר, ומכילים כמות גדולה יותר של מחוללי מחלות. הסיבה: הסיכון להעברת פתוגנים ממשטחי המסכים לעור האדם גבוה יחסית, כך שכ-30% מווירוסים הנמצאים על משטח מסך מגע מגיעים לקצות האצבעות של המשתמש בטלפון. בהמשך, כשיעשו האצבעות את דרכן לעיניים, לפה או לאף – הדרך לתחלואה קצרה, מאחר שידוע כי חלק גדול מהאנשים אינם מכסים את פיהם ואת אפם בעת שיעול או התעטשות, וגם אם הם מכסים – בחלק מהמקרים אינם מקפידים לשטוף ידיים לאחר מכן.

לכן במיוחד עכשיו, כשאנחנו כבר נמצאים בתוך עונת השפעת, יש להיזהר גם באפיק זה, כמובן לצד נקיטת אמצעי היגיינה נוספים, שבראשם הקפדה על שטיפת ידיים בסבון בתדירות סבירה.

Photo by JuditK, cc

לא מעט גורמים משפיעים על שיעור המתחסנים נגד וירוס השפעת מדי שנה – החל בתפיסת בריאות אישית וכלה בזמינות החיסון

באחרונה פורסם בירחון הרפואי Journal of Advanced Nursing מחקר שעסק בהעדפות הציבור בתשע מדינות בעניין החיסון נגד וירוס השפעת. מטרת המחקר – לבחון את הגורמים המצטברים שמשפיעים על היענות הציבור המבוגר להתחסן נגד השפעת. ברקע עומדים שיעורי החיסון הנמוכים במדינות רבות ביחס לאחוזים המומלצים על ידי ארגון הבריאות העולמית. ובמילים אחרות, המחקר נועד לברר מדוע הרוב מתוך תשע המדינות שנבדקו לא הגיעו לסף השיעור המומלץ של 75% מתחסנים באוכלוסייה. ההיענות הנמוכה אגב תורמת להגדלת שיעור מקרי התמותה מדי שנה, העומד כיום על חצי מיליון מקרים. מרבית מקרי המוות מתרחשים בקרב בני 65 שנים ומעלה, המתגוררים במדינות מתועשות.

208 אנשים מבוגרים מתשע מדינות שונות (סין, טורקיה, בריטניה, ניגריה, אינדונזיה, יוון, קוריאה, קנדה וברזיל) נבדקו במסגרת המחקר. הם חולקו ל-14 קבוצות של מחוסנים ו-12 קבוצות של לא-מחוסנים, ודנו בתפיסותיהם בנוגע לשפעת, לחיסון ולמה שביניהם.

החוקרים גילו כי אמונות בנושא החיסונים השפיעו על נכונות הנבדקים להתחסן באופן מובהק. אמונות אלה הורכבו מגורמים אחדים: הערכת הנבדקים את מידת הפגיעות שלהם מווירוס השפעת, חומרת המחלה כפי שהשתקפה בעיניהם, היעילות הנתפסת של החיסון, וכן החישובים האישיים של כל אחד ואחד בנוגע לעלויות החיסון מבחינה כלכלית. בהמשך גילו החוקרים שאף על פי שרוב הנבדקים הגיעו עם תפיסות ואמונות משלהם, פעולות שננקטו לקידום ביצוע וזמינות החיסונים השפיעו באופן חיובי על היענות הנבדקים. במדינות בעלות אמונות נורמטיוויות התומכות בקבלת החיסון היו התוצאות טובות במיוחד.

נתון מעניין נוסף מתייחס לנבדקים שבחרו שלא להתחסן. מסתבר שהחלטתם נבעה ככל הנראה מביטחון עצמי בבריאותם: רובם אחזו בהרגלי בריאות מסורתיים, הראו מצב בריאותי כללי חיובי וכן היגיינת ידיים חיובית. מעניין יותר לגלות שחלק מהרגלי הבריאות המסורתיים של אותם נבדקים כללו צריכת אגסים מאודים וקבלת עיסויים מרגיעים.