את האלרגיה אפשר לאבחן באופן פשוט למדי, כשבהמשך מתחלק הטיפול לשלושה מסלולים עיקריים: תרופתי, חיסוני או הימנעות מהגורם האלרגני

לכתבה הקודמת בנושא – (לא) נעים להכיר: רַגֶּשֶׁת

אבחון בעיית אלרגיה מורכב משני הליכים: בדיקות דם ובדיקות עוריות. התוצאות של שתיהן מסתכמות לתשובה הסופית.

הבדיקה העורית מתבצעת כך: הרופא מטפטף על זרוע המטופל טיפות של תמציות אלרגנים מוכרים. בהמשך הוא שורט קלות את האזור שעליו טופטף הנוזל, במטרה שהאלרגן יחדור אל מחזור הדם. לאחר 15 דקות אפשר לראות את התגובה. אם ישנה נפיחות בעור שמתחת או מסביב לטיפות האלרגן, מדובר ככל הנראה באלרגיה לאותו אלרגן.

בדיקות הדם, לעומת זאת, פשוטות יותר. בבדיקה נבדקת הימצאותם של נוגדנים מסוג lgE. אם נמצא נוגדן, בודקים לאיזה חומר הוא נקשר. אם הוא נקשר לחומר אלרגני, מדובר בהוכחה לאלרגיה כלפי אותו חומר.

נמצא שיש לי אלרגיה. איך מתקדמים מכאן?
ישנן שלוש דרכים עיקריות לטיפול באלרגיה: תרופות נגד אלרגיה, חיסון נגד אלרגיה או פשוט הימנעות מהאלרגן. להלן נפרט לגבי כל אחת מהדרכים.

טיפול תרופתי – ניתן בעיקר כאשר אי אפשר להימנע מהאלרגן, למשל כשמדובר באבקת פרח הסמוך לבית המטופל או לקרדית האבק. הטיפול התרופתי מותאם לסוג הספציפי של האלרגיה, ומובן שגם לחומרתה. הוא יכול להיות מורכב מחומרים נוגדי גודש, מסטרואידים ומתרופות אנטיהיסטמיניות שמנטרלות את פעילות החומר היסטמין.

טיפול חיסוני – החיסון מטפל בשורש הבעיה ולא בתסמינים שלה. החיסון כולל חומר מזערי של החומר המעורר את התגובה האלרגית. הרופא מעלה בהדרגה, בטיפולים עוקבים, את מינון החומר, עד שגופו של המטופל מפתח עמידות לאותו חומר. לאחר שלב זה, הוא יוכל להיחשף אל החומר מבלי שגופו יפתח תגובה אלרגית.

הימנעות מהאלרגן – האופציה הפשוטה והעדיפה ביותר, אם היא אפשרית. אחרי זיהוי גורם האלרגיה, האדם נמנע ממנו ככל יכולתו. עם זאת, עדיין קיים חשש שהאדם ייחשף אליו ללא כוונה במהלך חייו, ואז התסמינים יופיעו במלואם.

תגים: אלרגיה, רגשת