הלחץ התקשורתי הפך את שפעת החזירים למיתולוגית, ולא בכדי: מדובר כביכול במגפה מיוחדת בעלת תוכן חדש הקשור לחזיר – חיה בעלת קונוטציה שלילית ממילא במסורת היהודית. אז איך משרטטים מחדש את הקו העדין בין הפחד לעובדות?

בשנים האחרונות המילה "פחד" הולכת ונעלמת ממקומותינו, ומשמשת יותר ויותר לתיאור מבייש של התנהגויות או אנשים שהאדם המכובד ירחק מהם. את מקומה תופסת המילה "חרדה", שמתלווה אליה טעם מעודן ומתוחכם יותר. כך למשל במלחמות האחרונות, כשנפלו טילים ברחובות הערים בצפון ובדרום, לא הפחד שלט בציבור אלא החרדה. כאילו שאין טבעי יותר מלפחד כשטיל או פצצה נופלים מרחק נגיעה ממך ומשכניך. הלא רק המנותק או ההוזה לא יפחד, אבל לא – אין מדובר באנשים רגילים שנבהלו אלא ב"נפגעי חרדה". כאילו שבעיוות הלשון הוספנו נופך של גבורה ואצילות. לא עוד התגובה האנושית המתבקשת מהאדם הבריא אלא סוג של נכות, המוכרת ומתוגמלת לא פעם על ידי המוסד לביטוח לאומי.
ההבדל בין המושגים פחד וחרדה פשוט וברור. במילה פחד אנחנו מתכוונים לתגובת האדם לסכנה המתקרבת אליו מבחוץ, מהעולם. כשאריה ירדוף אחרי אדם, תהיה תגובת הנרדף פחד. חרדה, לעומת זאת, היא תגובתו של האדם לרגש או למחשבה או לדחף שנובעים מהנפש ולא מבחוץ, והאדם חש שגילוים מסכן או מבייש אותו. מחשבת זימה או דחף תוקפני יכולים לגרום לחרדה.
גם הפחד וגם החרדה הם תגובות נורמטיוויות שנועדו לשמור על האדם, להרחיקו מסכנות או להכינו למאבק על ידי גיוס כוחות פיזיים ונפשיים, לאפשר לו חיים חברתיים ולהזהירו מפני סכנות. אך כמו מערכת החיסון, שבימים כתיקונם מגנה על הגוף מפני גורמי מחלות, אך לעתים טועה בזיהוי, יוצאת משליטה, ותוקפת את הגוף – כך יש מקרים שבהם תגובות הפחד או החרדה משנות את ייעודן וגורמות סבל, מצוקה ונכות.
ובכל זאת ההבחנה בין פחד לחרדה אינה תמיד חדה. כשגורמי הסכנה אינם ידועים לנו, כשאנו פוחדים מדברים לא מוכרים, אנו נוטים "להשליך", כלומר לראות בסיטואציות חיצוניות פחדים לא מציאותיים שמקורם בנפשנו. הלא אנו פוחדים מהחושך מפני שאיננו יודעים מה מסתתר בו. כזה היה המצב עם גילוי המקרים הראשונים של חולי האיידס (מחלת החסר החיסוני הנרכש). אנשים התרחקו מהחולים כמו שהתרחקו בזמנים רחוקים מהמצורעים (ומאותן סיבות). אנשים חשו שיש במחלה קללה משמיים או אולי עונש על חיים לא מוסריים, על סמים ועל עוד חטאים. אנשים פחדו שאם יידבקו במחלה יתגלו תאוותיהם הכמוסות, בגידותיהם האמיתיות ואפילו המדומיינות. הפחד להידבק במחלה – פחד מובן כשמדובר במחלה מסכנת חיים – התערבב בחשיבה מאגית והפך את ההתמודדות של החולים ושל הבריאים לקשה עוד יותר.
אנו מכירים גם מקרים הפוכים – כשאנו מתכחשים לפחד, מתעלמים ולא נותנים לו את הכבוד הראוי כגורם שמזהיר אותנו ומעמיד אותנו על המשמר. כך קורה בהכחשת הגילויים הראשוניים של מחלה ממארת: מתוך התעלמות מהפחד, יש שמגיעים למצבים שבהם הסרטן כבר אינו בר-טיפול, או מקרים שבהם אנו נוהגים בשלוות נפש מדומה ולא מציאותית. כך קורה על הכביש כשאנו מתכחשים לדיווחים היומיומיים על אסונות ותאונות מיותרות וממשיכים לנהוג בפראות כאילו "לנו זה לא יקרה".
מכאן לשפעת החזירים ולסכנה שמגפת השפעת תקבל ממדים מיתולוגיים. כבר מלכתחילה השם שפעת החזירים מקשר בתודעה היהודית מגפה עם תוכן טמא. הלא מי ירצה להידמות לחזיר וללקות במחלותיו? מדובר כביכול לא במגפת שפעת המתרחשת עלינו כבכל שנה אלא במגפה מיוחדת בעלת תוכן חדש, וכל אחד יכול לדמיין אותה לפי פחדיו, לראות בה את הסכנות שמופיעות לילה אחרי לילה בחלומותיו. הסכנה בערבוב האמיתי עם המדומיין היא שנתקשה להכיר בעובדות, להפרידן מהפנטזיה ולהיזהר, או שנתעלם מהעובדות כיוון שנראה בהן רק ביטוי למשוגותינו.
חשוב להתעדכן בחידושי הרפואה. ככל שנוסיף ידע ונכיר את גורמי הסיכון, את דרכי ההדבקה ואת דרכי ההתמודדות עם המחלה – כך תפחת החרדה הלא רציונלית, ואת מקומה יתפוס פחד תואם סיטואציה, כזה שמתבקש ומכתיב לנו כללי התנהגות סבירים בכל מגפה, ובמגפת השפעת בכלל זה.
בוודאי שיש להיזהר משפעת, להתחסן כשאפשר, להתרחק מחברים חולים כשאפשר, לא ללכת לעבודה או לבתי הספר כשחולים, לטפל במחלות רקע וכן הלאה; אבל את אלו כולנו כבר מכירים. אז רק שנהיה בריאים.

לשאול, להתייעץ, לשתף ולקבל תשובה מהירה – רצוי להגיב בפורום המומחים

תגים: H1N1, גורמי סכנה, חרדה, שפעת, שפעת החזירים, תגובות נורמטיוויות